כל צבעי הקשת
אפר 25
אהרון מורג על "ומתוק האור בעיניים", מופע מחווה לששי קשת במסגרת ימי זמר חולון: האיש שעושה הכל, ועושה היטב. גורם עונג לקהל ומשאיר טעם של עוד.
באנגלית היינו אומרים על ששי קשת שהוא אנטרטיינר, בדרן. אבל בדרן נשמע כאן קצת לא מכובד, פחות-ערך משחקן או זמר. אנטרטיינר הוא מי שעושה הכל, ועושה היטב: שר, רוקד, משחק, גורם עונג לקהל שלו ומשאיר טעם של עוד. ששי קשת הוא כל זה ועוד יותר: הרי הוא גם ממייסדי אמ"י, וכיום מנכ"ל תיאטרון יידישפיל, ועדיין משתוקק להיות על הבמה ומתרגש בכל פעם מחדש, כפי שסיפר לקהל, אתמול, בתיאטרון חולון.
כן, ששי, יקיר "ימי זמר" שחוזר שנה אחר שנה, והשנה חזר גם בשביל לקבל תעודת הוקרה, יקיר הפסטיבל, מראש העיר החדש, שי קינן, שירש את המפעל התרבותי הזה מקודמו, מוטי ששון (וחבל שקינן שכח לברך את ששון על מה שעשה למען התרבות והאמנות בשנותיו הרבות בלשכת ראש העיר). אבל תעודה אחת לא הספיקה, ובסוף הערב, הפתיעה הגברת קשת, יונה אליאן, כשהגישה לבעלה גם תעודת הוקרה על היותו אחד משלושת מייסדי אמ"י לצד שלמה ארצי ואילי גורליצקי. הכל נשאר במשפחה, כידוע, וכיום יונה היא יו"ר אמ"י.
מופע המחווה לקשת נקרא על שם אחד מלהיטיו הגדולים בתחילת שנות השבעים, "ומתוק האור בעיניים", וזה גם השיר שפתח את המופע, בעיבודו של דודי זבה, מנצח תזמורת סימפונט רעננה שליוותה את כל הערב. אבל להקת הנח"ל, שם החלה הקריירה הארוכה והמכובדת של קשת, כיכבה לאורך המופע. ששי שר מחרוזת להקת הנח"ל בתחילת הערב, מחרוזת נוספת בביצוע כל המשתתפים נעלה את המופע, ובין לבין ששי ונתן דטנר – שדילג בין הנחייה לשירה – שרו "סרנדה לעדה".
זה היה ערב משפחתי: הילדים, אריאל ומאי, הצטרפו לאבא בכמה שירים. היא שרה (נפלא) והוא ניגן סקסופון. אפילו יונה שהעידה על עצמה שהיא זמרת של מקלחת, עלתה לבמה ושרה עם בן זוגה את "אהבה בת 20 ", ואחר כך תרמה בצניעות ל"פנקס הקטן".
זה היה ערב של פרגון ואהבה ושיתוף, בעיקר בדואטים מתוך מחזות זמר: שלומית אהרון שרה עם ששי שיר מתוך "אנני אוקלי אשת לפידות". טוביה צפיר, חבר מלהקת הנח"ל, היה הסנשו פנשה של דון קישוט ויחד שרו "האיש מלמנשה". הדואט המרגש ביותר היה עם קרן הדר, מתוך "פנטום האופרה".
(צילומים: יוסי צבקר)
ששי קשת נהנה, התרגש, חיבק, חובק, שר פופ ושר חזנות ושר כאמור מיוזיקלס, ונתן לקהל בחולון ערב טוב, חגיגי ומכובד מאוד.
בכל זאת, חייבים לומר: אולם תיאטרון ומופעים שאין לו חניון צמוד, הוא אולם פגום. המרחק מהחניון הקרוב לתיאטרון חולון הוא ארוך ומסוכן, בוודאי לאנשים קשישים, בוודאי בשעות החשיכה. רחוב קוגל בחולון אינו סימפטי גם ביום, בגלל העבודות הבלתי נגמרות של הרכבת הקלה. בלילה, עוד יותר גרוע, בגלל המהמורות, הגדרות, התאורה הלא טובה. אפשר היה לסדר לאזרחים ותיקים שאטל חינם מהחניון לאולם, ובחזרה. אבל בחולון כנראה סומכים על התושבים שיסתדרו עם מה שיש, ויבואו בכל זאת, תוך סיכון עצמם.