מידל איסטרן רוק

(צילום: שרון שפירא)

כך מגדיר ניר פופליקר, סולן וגיטריסט אלקטריק דזרט, את המוזיקה שהוא כותב ללהקה. הכיוון, הוא אומר, החוצה, לחו"ל, והמטרה להגיע לקהל רחב ככל האפשר. אמירה מורג שוחחה איתו על מוזיקה, הצלחה, שירי דיכאון וניל יאנג.

 
"את יודעת", אומר לי ניר פופליקר בסיום השיחה, "אני חייב להגיד לך שאני אוהב את האתר שלכם, את כל הקונספט, את העיצוב, הכתיבה, ובעיקר את העובדה שאתם מפרגנים, שזה דבר שלא קיים בהרבה מקומות". זה הרעיון, אמרתי לו, ואנחנו לא כמו אתרים אחרים, אני מקווה.
אבל לא זו הסיבה שראיינתי את ניר, למרות שתמיד נעים לקבל מחמאות. העילה היא drink to life, קליפ חדש מתוך אלבומה החדש של להקת אלקטריק דזרט, שהוא וחבריו להרכב עובדים עליו בימים אלה ממש. ההתחלה הייתה לפני שלוש שנים, בהרכב אקוסטי שנקרא במדבר, הוציא אלבום ועבר מאז שינויים, עד שהתגבש להרכב הנוכחי שכולל, בנוסף לניר, את עומר לוצקי (בס), אודי קראוס (תופים) ואילון טושינר (כלי נשיפה). אלבום הבכורה, אלקטריק דזרט, יצא ב-2014. "אני מקווה שהשני ייצא עד סוף 2015", אומר ניר. "בעוד שהראשון היה ברובו אינסטרומנטלי, בשני אנחנו הולכים יותר על שירים באנגלית".
הספק מהיר יש לכם.
"תראי, ניל יאנג אמר פעם שאם הוא כותב – הוא מוציא (אלבום). בשנתיים האחרונות יצא שאני כותב המון וגם הופענו המון. אנחנו להקה שניזונה מהופעות, שאז עולים רעיונות וזו תקופה מאוד פורייה. אם יש חומרים, למה לא?".
למה לא, אולי כי מדובר בהוצאה כספית לא קטנה?
"בעיקרון זה נכון, אבל יש כל מיני דרכים לעשות דברים. ההוצאה הכספית לא נוראית: יש לי אולפן בבית ואנחנו מקליטים בפעם אחת, אחרי המון חזרות שעשינו בהופעות. אנחנו להקה מגובשת, מגיעים מוכנים להקלטות. חוץ מזה ששנתיים זה הפרש הגיוני. אביב גפן הוציא אלבומים כל שנה".
נראה לך שהקהל בשל לאלבום שני?
"מאוד, לדעתי. התגובות מאוד חיוביות. הקהל גם גדל לאט לאט. אנחנו מופיעים הרבה ויש עניין".
אנשים עוד קונים דיסקים?
"להפתעתי, הרבה קונים. אין הופעה שלנו שלא קונים בה דיסקים. בגלל שהוצאנו באופן עצמאי, הדיסקים שלנו נמכרים בעיקר בהופעות או ברשת. אנחנו שבעי רצון מהמכירות של האלבום הראשון. גם התגובות טובות. הקהל מפרגן, בארץ וגם בחו"ל. יש בלוגר ברומניה שכתב ביקורת טובה על האלבום. אני ממוצא רומני אז יש לי חיבור ובמוזיקה שלנו יש מקצבים ומנגינות בעלי אופי בלקני".
השאיפה היא לחו"ל?
"כן, הפנים שלנו לגמרי לחו"ל, למרות שחשוב לנו להגיע לקהל גם בארץ. בקיץ הקרוב אנחנו טסים להופיע בפסטיבל בפולין ונופיע גם במועדון בוורשה. הופענו בפריז לפני שנה ואנחנו מקווים להסתובב בעולם ולהגיע לכמה שיותר אנשים. אבל הארץ חשובה לנו ואנחנו משקיעים בקהל פה".
מגדירים אתכם רוק אתני.
"האמת היא שזו לא הגדרה מדויקת. רוק אתני זה אהוד בנאי. אנחנו 'מידל איסטרן רוק'. הגדרות זה חשוב, אני לא אומר, אבל בגלל שאנחנו משלבים המון סגנונות, כל אחד יכול למצוא את עצמו, אני מקווה. אנחנו לא רוצים להקה של נישה אחת. מכוונים לקהל רחב".
יפה שאתה מצהיר על כך בגילוי לב.
"בטח. למה לא? אני מאמין במה שאנחנו עושים. אין פה התפשרות. כשאני כותב וכשאנחנו עובדים על שיר, אנחנו לא חושבים על רייטינג, על מה שיתפוס, אבל בהחלט יש את הרצון להתחבר לקהל. אחרי הכל, אנחנו יוצרים לקהל. גם החומרים מדברים בעד עצמם. המוזיקה נכתבת ממקום שרוצה לגעת באנשים. מוזיקה שמחה שפותחת את הלב".
אז שירי דיכאון זה לא אתה?
"לא. זה לא אומר שאני לא אוהב, אבל לא אצלי. דיכאון יש לנו מספיק. רצוי לשמוח".