מתגעגע ושורט

מרץ 23

(צילום: יח"צ)

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על אלבומו החדש של ארז לב ארי: מבחן נוסף ליכולתו להתבסס בשורה הראשונה של היוצרים האישיים ברוק הישראלי.

כמעט שלש שנים לאחר אלבום המופת "העץ הבודד", שהוציא עם שותפו ליצירה פטריק סבג, חוזר ארז לב ארי באלבומו הרביעי, כתמים של תרבות, שוב בהפקה של סבג . מבחן נוסף ליכולתו של לב ארי להתבסס בשורה הראשונה של היוצרים האישיים ברוק הישראלי.
הפתיחה של האלבום מרשימה. עפיפון ברוח הוא טקסט צבעוני, נוסטלגי, אך רחוק מלהיות שיר הלל חף ממכאובים אישיים וחברתיים. בסיוע דן תורן בעריכת הטקסט, לב ארי מחייה מחדש ילדות משנות השמונים, בסימן נשים גדולות, משפחתיות בסגנון שהולך ופס מן העולם, והכל בכפיפה אחת עם זכרונות ממרוקו, טיול משפחתי לשוק לג'נין. ענוג ומחוספס, מתגעגע ושורט גם יחד. ארז לב ארי קלאסי.
לב ארי ממשיך להתמודד עם השבר התרבותי של הדור הראשון והשני שלאחר קום המדינה דרך סיפור הרומאן של נחום וציונה, בו הגיטרה שלו מצליחה ליצור סאונד (יהודה) "קיסרי" משהו, ולתמוך בטקסט החשוב בו הוא מכניס מבחר מרכיבים דרמטיים וכאובים מהווייה הישראלית. החל מעיירת העולים הצפונית, דרך מלחמה וכלה במחיר הכבד שמשלמים תאים משפחתיים רבים עד עצם היום הזה על פוסט-טראומות של לוחמים. הנושא הזה, שהיה אולי ניתן לצפות שיבלוט יותר ברפרטואר של הרוק הישראלי, ראוי וחשוב שיועלה מחדש וביתר שאת בז'אנר הטבעי לו ביותר.
בלא אחד מאלה, עם אסף אמדורסקי בפסנתר, פנדר רודס ושירה, ניצב לב ארי לכאורה בעמדת קרב אל מול הזוגיות והמורכבויות שבה. לב ארי חש שהוא נדרש להיות מלך מחד, אבל למחול על כבודו ולכרוע ברך. הדואליות הזו לא נותנת לו מנוח ומציקה לו. את המלחמה הזו הוא ינהל יותר מפעם אחת גם באלבום הזה. הנגיעה האמדורסקאית מורגשת היטב אבל לזכותו ניתן לומר שהיא אינה משתלטת, ויחד עם המפיק סבג ועם לב ארי, נוצר כאן שיר שמביא את המגע האישי מכל שלושת האמנים הללו.
סיפור הזוי וייחודי מגיש לב ארי בריצ'י שכתב עם דן תורן. הטקסט מחבר את דמותו של ריצ'רד לב הארי עם ריצ'י, איש רדוף שדים, נעזב, בודד, תלותי, מפוחד. מעניין וממשיך את העיסוק של לב ארי בחוזק ובחולשה. העבודה המשותפת עם תורן ממשיכה בשיר המרשים ביותר באלבום לטעמי, את חרותי. הבס של עמוס פרידמן נהדר והשיר הנפלא הזה, בלי קשר לקלאסיקה בשם דומה של חוה אלברשטיין, עוסק במסירות נפש, אהבה וסערת חושים.
לאחר שיר מחווה לרב מנחם פרומן והשיר המרגש סיפור מהראש, בו חוזר ועוסק לב ארי ביחסי ילד-הורה, מגיע שיר הסיום, אולי זו רק פתיחה למשהו אחר, ששר למילים של חיים גורי בפרויקט "עשוי מאותיות". השיר נוגע במושג המשיחיות שאינו זר לגורי, על אף חילוניותו. הטקסט, שנכתב ב- 1979 , מעביר דרך הקול הנמוך של לב ארי אמונה חזקה ברוחניות מסוג אחר, לא מרתיע ולא צדקני. זוהי עוצמתו של לב ארי, שלמרות שאין בו דחף לחפש אפיקים מוזיקליים אחרים, הוא ממשיך להעמיק ולהעניק , לצמוח ולהצמיח כתמים של תרבות, אורות עדינים ומחוספסים כאחד, של אמונה באדם ובמקום.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *