ניחוח אנגלי ברמת גן

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על מלכודת עכברים, המחזה המפורסם של אגתה כריסטי, בגרסת בית צבי: הצגה קולחת ומשחק משובח.

 מלכודת עכברים הוא מחזה בלשי פרי עטה של מלכת ספרי המסתורין אגתה כריסטי, המוצג בלונדון ברציפות 64 שנים. ההצגה הועלתה לראשונה בישראל לפני 7 שנים, בתיאטרון הספרייה מיסודו של בית צבי. עתה היא עולה שוב בבית צבי, שזורה בניחוח אנגלי ענוג. זו הצגה מיושנת שחובבי כריסטי ישמחו לצפות בה וכמו תמיד אצלה, הסוף הוא הפתעה מוחלטת.

המחזה מבוסס על אירוע אמיתי מ-1945 , שבו מצא את מותו נער מאומץ. האחראים למותו היו כנראה בני המשפחה המאמצת שהתעללו בו. כעבור שנתיים, כריסטי כתבה תסכית רדיו על סמך הרעיון היסודי של האירוע, דבר די חריג, כיון שבדרך כלל התמקדה בכתיבת ספרים וסיפורים בלשיים קצרים. שמו המקורי של התסכית היה "שלושה עכברים עיוורים" והוא לקוח משיר ילדים עממי. מספר שנים מאוחר יותר כתבה כריסטי סיפור קצר (יחסית) והמחיזה אותו בשם מלכודת עכברים, במחווה למלך גורג' (המלך והמלכה אהבו מאוד אותה ואת סגנונה), והוא הוצג בבימות לונדון החל מ-1952 . המחזה הקליל והמהנה זכה להצלחה סוחפת וממש דמיונית, שכן הוא מוצג עד עצם היום הזה בלונדון. דורות של שחקנים לוהקו בהצגה וזכור במיוחד סר ריצ'ארד אטנבורו.

כריסטי נמנעה לפרסם את הסיפור עצמו או את המחזה בכתובים והתנתה את פרסומו בבריטניה רק אחרי שההצגה תרד סופית מהבמה. אולם ההצגה סירבה לרדת וכריסטי כבר הלכה לעולמה, ומה שאירע הוא שהסיפור פורסם תחילה בארצות הברית ואחר כך במקומות נוספים ואפילו נכלל באחד מקבצי הסיפורים שלה בעברית, בהוצאת מזרחי המיתולוגית, שהוציאה בשעתו את רוב ספריה.

ההצגה מספרת על זוג צעיר הפותח מלון קטן ואליו מגיעים אורחים, חלקם הזויים או משונים, בעוד השלג נערם בחוץ וסוגר על המלון המבודד. המשטרה מודיעה בטלפון לבעלת המלון כי היא משגרת בלש כדי לבדוק קשר בין רצח שבוצע בלונדון לבין האורחים. לאחר מכן  השיחה מתנתקת ולא ניתן לקיים עוד קשר עם העולם החיצון. חוקר המשטרה אכן מצליח להגיע למלון ומזהיר כי כולם מהווים חשודים פוטנציאליים והרוצח המסתורי הוא אחד האורחים או אפילו הבעלים.

המערכה הראשונה מסתיימת כאשר אחת האורחות, טיפוס מעצבן במיוחד, נרצחת בסלון הבריטי המסוגנן. למען האמת, אם לא היו רוצחים אותה בשלב זה, ייתכן שאחד הצופים היה עולה לבמה ומבצע בה את זממו, כדי לגאול אותנו מגחמותיה וצעקנותה. העלילה מתפתחת עד לסוף המפתיע והמורכב שלמען ההגינות לא ראוי לרמוז עליו או להוסיף, כדי לא לפגום בהנאת הצופים. כיון שזהו מחזה שיש להניח שאלפים קראו אותו בישראל ואולי צפו בו בלונדון, יש טעם לצפות בו שוב ולו בזכות האווירה וניחוח המסורת הבריטית המרחפת באולם.

מיטקו בוזקוב ביים הצגה מותחת ומעניינת, בידורית וקולחת, והשחקנים כולם מגישים משחק משובח, מהול בדרמה וקומדיה, בוחשים את ספל התה האנגלי עד לפתרון התעלומה. ברקע נשמעו שירים תקופתיים ובראשם השיר העממי על שלושת העכברים וגם הלהיט מהמחזמר ANYTHING GOES.

שי לוי מגלם מעולה את בעל המלון ג'יילס רלסטון. לצידו, בתפקיד אשתו מולי, מופיעה אליה בר הכישרונית, במשחק מוקפד ומשובח. חשבתי לתומי איך הייתה נשמעת צווחתה בפעם השנייה לאחר גילוי הגופה, אם היה מגיח לעברה אותו מקק אדיר שטייל על הבמה, אך לבסוף עט על אחד הצופים בקהל.

גברת בויל הייתה יעל ארביב ששיחקה בהצלחה רבה את הדמות הנוירוטית והמעצבנת שיש לה ביקורת על כל דבר. אולי אם הייתה פחות נרגנת, או לא מדברת כל העת בקול רם וצורמני, היה הרוצח בוחר לחסל מישהי אחרת בתור התחלה.

רשף ספר הגיש משחק משובח ככריסטופר רן . יניב בספורד גילם את המייג'ור מטקלף באורח מעולה ובניחוח בריטי מושלם. ענת שרון הייתה מצוינת בתפקיד מיס קייסוול ומשחקה מוקפד ונעים. דותן עמרני שיחק טוב מאוד בתפקיד פאראביצ'ני, איש הזוי ומאופר , לבוש בגדים מוזרים המדבר במבטא איטלקי כבד. גיל כהן היה מצוין כשוטר טרוטר, המתרוצץ על הבמה בשצף קצף, בניסיון לפתור את התעלומה.

הנוסח העברי של אלי ביז'אווי הוא עכשווי ומוצלח. רוני וילוז'ני עיצבה את  התלבושות ואת התפאורה האנגלית, עם המסך השקוף וערימות השלג בחצר. נדב ברנע עיצב תאורה ראויה, ואפי שושני את המוזיקה האנגלית הנוסטלגית.