תקראו לה נומק'ה

אוג 16

(צילום: יח"צ)

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על האלבום של נועם סדן: יפה, מזוקק, לא לכולם, למרות המחווה לביטלס.

 
עדינה, כמעט ציפורית, נשמעת נומק'ה, הלא היא נועם סדן, בשיר הנושא הפותח את אלבומה I'ts OK I'm Alone. מנגנת ביוקלילי, וכרוח אוורירית יוצאת כנגד הזרם: זה בסדר שאני לבד, שאין לי בית, אין לי עבודה. הרי החיים והיחסים מיועדים לתכלית אחרת שאותה נומק'ה מחפשת. כך, בהצהרת כוונות אמיצה אך שברירית, נפתח האלבום שהופק ע"י אלן מון המפיק הקנדי שעבד בבעבר עם אורי בראונר כנרות, עוזי פיינרמן ויובל בנאי.
ב- Music and Books הנימה הכל-יודעת קצת הופרזה לטעמי והשיר נשמע כמו מדריך בגרוש לחיים הטובים, דבר שמבחינתי, כמאזין, פוגע באמון שאני רוצה לרחוש ליוצר שמבצע עבורי את יצירתו.
כמו ב- Why All Guys המיוחד, יחד עם אלון עדר בגיטרה, One of a Kind מחדד את האמירה הסגנונית של סדן: מבחינתה, כל פראזה חייבת להיות מנוצלת, מוזיקלית, טקסטואלית, בלי קטעים כליים, בלי שורות ארוכות ומורכבות, ללא חריזה רבת רבדים. אני נומק'ה ואני יחידה במיני. יפה, מזוקק, לא לכולם.
Reflection of Me עם נבל (עדה רגימוב) וקונטרבס (גל מאסטרו) מראה כמה חשוב מקומו של מפיק. מון לוקח את האיכויות הווקאליות של נומק'ה ומעצים אותן דרך מעטפת כלים שמשקפת היטב את הגודש והעומס שמתואר בשיר, אך למעשה מהווה רק בבואה, בעוד הקושי האמיתי הנו בר הסרה.
ההומאז' לביטלס Get Back מציג סוג של המשך נשי, פן אחר לאחד מהשירים המצ'ואיסטים ביותר של ארבעת המופלאים מליברפול. סדן נחשפת כאן גם באגרסיות, גם בארסיות ובכאב רב, בסגנון המינימליסטי והאוורירי שלה שלכאורה לא אמור להכיל כאב ופגיעה, אבל למעשה אוחז בהם כרשת עכביש.
נומק'ה חותמת את האלבום בסגירת מעגל: Don’t believe my songs שרה סדן ומרגיעה: אני בסדר, העצב והמלנכוליה הן חיבוק חם עבורי והכאב שהעברתי באלבום הוא בדיה. אני מחייכת תוך כדי בכי, ולהפך… הטקסט המעניין ביותר באלבום, שהוא מעין חלק שני לשיר הנושא, נשמר דווקא לסופו. מבחינתי, כאן מגיעה ההתעלות מעל שאר השירים.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *