מחזה לכל עת

צילום: גדי דגון

חיים נוי על טרטיף, בבית ליסין. הפקה חדשה ומענגת למחזה של מולייר, בכיכובם של ששון גבאי ומיה דגן.

ההפקה החדשה של הקומדיה הנודעת של המחזאי הצרפתי מולייר בתיאטרון בית ליסין היא חוויה תיאטרלית מענגת משלוש סיבות: תרגום מופלא וקולח, מחורז ושנון, משחק משובח של להקת שחקנים מקצועית ובראשם מיה דגן וששון גבאי, והמחזה עצמו שכאילו מתאים עצמו לכל עת ותקופה ותמיד מעניין ומענג.
טרטיף כבר עלה פעמים רבות בתיאטראות ישראל ובתרגומים ובהפקות שונות. העלילה עוסקת בנוכל המצליח להשיג דריסת רגל בביתו של אורגון ובמסווה של איש דת ישר ותמים, מצליח להשתלט עליו ולהשיג גם את נישואיו הכפויים לבתו ולבסוף גם את כל רכושו . אנשי הבית ובראשם המשרתת מבחינים בעיוורונו של אורגון הכסיל, אך אינם מצליחים לפקוח את עיניו ולהוכיח לו שמדובר בנוכל ומתחזה. העניינים מתבהרים לכאורה בזכות תרגיל שמבצעים בני הבית ובראשם אשת אורגון, אך העניינים מתפתלים עד לסיום האמיתי.
בשעתו היה ויכוח אם המחזה מותח ביקורת על נוכלים במסווה של קנאות דתית או שהמדובר בביקורת על הדת הנוצרית בכלל. המחזה עורר ביקורת נוקבת בקרב הכמורה בצרפת שראו במולייר כופר והצגתו נאסרה והוא נאלץ להעלותה בקרב חוגים פרטיים ומצומצמים. כאשר החליט להעלות את המחזה בתיאטרון ב-1667 הוא עורר את חמת זעמה של הכנסייה היא דרשה להחרים את טרטיף ולאסור את העלאת המחזה. המלך הצרפתי לואי ה-14 התערב בעניין ומולייר ניאות לשנות את הסיום במחזה ומאז הפכה ההצגה לאחת הקומדיות הידועות בעולם.
ההפקה החדשה בבית ליסין היא רעננה ומיוחדת גם בשל להקת השחקנים הכישרוניים ובמיוחד בזכות התרגום של אלי ביז'אווי. התרגום הוא מחורז ברובו, קולח ושנון ויש לו תרומה מכרעת לרמה המענגת של ההצגה.
הבימוי החדשני של אודי בן משה משובח . השחקנים הושמו במקום חסר שם , מעין ארץ מזרחית, והם לבושים בתרבושים ובגלביות צבעוניות .
ששון גבאי משחק נפלא, כרגיל, את אורגון. גבאי מצליח לגלם בהצלחה רבה את דמות הפתי המאמין לכל רמאי ואפילו כאשר טרטיף מנסה לעגוב על אשתו הוא מאמין לדברי החלקות שלו.
מיה דגן גונבת את ההצגה בדמותה כמשרתת הבוחשת בכל דבר המתרחש באחוזה. דגן מפליאה לשחק, לכרכר, להתקוטט, להשליך נעל ולנווט את העלילה. דגן הופכת את ההצגה למעדן.
נמרוד ברגמן המוכשר מגלם יפה מאוד את טרטיף וכישרונו מתעלה לשיא חדש כאשר הוא משכנע את אורגון שניסיון ההתעלסות שלו עם אשתו, כלל לא היה. כישרון נוסף, הדס קלדרון, מגלמת בהצלחה את אלמיר , אשתו של אורגון. הקטע בו היא מביימת פרשיית אהבים עם טרטיף כדי לשכנע את בעלה, הוא מצויין. לורין מוסרי מקסימה כמריאן, בתו של אורגון ומגלמת את דמותה ביכולות משחק מעולות. אין ספק שיש לה פוטנציאל נפלא. פלורנס בלוך כאימו של אורגון מגישה תפקיד אפיזודי שסגולותיו הם דווקא בתלבושתה רבת הרבדים והמשמנים וכסות הבגד השחור העוטף אותה. משחקה הוא יפה מאוד. השחקנים האחרים בהצגה, כולם מוכשרים, הם ארז וייס, אור בן מלך, דודי בן סימון, אלון נכטיגל וארז שפר.
התפאורה של כנרת קיש יפה ופונקציונאלית. התלבושות של מאור צבר הן יפיפיות וראויות לתפקידים. קרן גרנק עיצבה את התאורה המוצלחת ואבי בללי אחראי למוזיקה המשולבת במוטיבים מזרחיים.