בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה

חיים נוי על "פליישר" בבית צבי: הצגה שמכה בטן הרכה, הפקה מקצועית ומטלטלת שביים בדיוק כרוני ארתור קוגן.

(צילום: שמחה ברבירו)

ישנן הצגות שנכנסות לאולם ומעוררות סקרנות, וישנן הצגות שמכות בך בבטן הרכה מהדקה הראשונה ועד לירידת המסך. "פליישר", המחזה האיקוני של יגאל אבן-אור ז"ל, המוצג בבית צבי ברמת גן, שייך ללא ספק לסוג השני.

עבור מי שעוקב אחר התיאטרון הישראלי, השם "פליישר" מעלה זיכרונות של סערות ציבוריות. המחזה, שעסק במתח שבין התושבים הוותיקים לבין החרדים המשתלטים על שכונותיהם, הצית בעבר דיונים סוערים. לא ניתן לשכוח את פנייתו של הרב אורי זוהר ז"ל למחזאי בבקשה למתן את הטון כלפי הציבור החרדי, בקשה שנענתה בסירוב נחרץ מצד אבן-אור, שהלך לעולמו בטרם עת. ההפקה הנוכחית של בית צבי מגיעה ללב הסערה הזו באומץ, ומגישה לנו יצירה מהפנטת שחורגת מעבר לוויכוח הפוליטי והופכת לטרגדיה אנושית ומזוקקת.

העלילה מתרחשת בשכונה ותיקה, שעוברת תהליך של "התחרדות" מאסיבית. אריה פליישר, בעל אטליז טרף, נאבק לשמר את אורח חייו ואת פרנסתו אל מול הלחצים המופעלים עליו להיות כשר ועל שכניו למכור את נכסיהם. זהו סיפור על מאבק הישרדות, על זהות, על שייכות ועל הפירוק הכואב של קהילה שהייתה ואיננה עוד. הקצב מצליח לבסוף לקבל כשרות מהרבנות ואולם זו אינה מקובלת על ידי הקהילה החרדית החדשה שקונה רק מכשרות הרב שלהם.

ארתור קוגן, המנהל האמנותי והפדגוגי של בית צבי, מוכיח כאן שוב מדוע הוא מורה ובמאי מהשורה הראשונה. קוגן ביים את ההצגה בדיוק כירורגי, תוך שהוא מוביל את השחקנים הצעירים להישגים דרמטיים מרשימים. הבימוי שלו קולח, הדוק, ובעיקר – מצליח להוציא מהטקסט של אבן-אור את הרגש הגולמי מבלי ליפול למלכודות של סטריאוטיפים. זו עבודת בימוי נוקבת, מרגשת ובלתי נשכחת

הליהוק בהצגה זו הוא לא פחות מהברקה. סתיו בנימין המופלא מגלם את הקצב אריה פליישר והוא הכוח המניע של ההצגה. בנימין מעניק דמות רבת עוצמה, כואבת ואנושית עד מאוד. המונולוגים שלו, שבוקעים מהקישקעס, מרגשים עד דמעות ומציגים שחקן מבטיח שצפויות לו גדולות.

שירה אלמוזנינו הנהדרת  בתפקיד אשתו ברטה, מגישה משחק מרטיט. היא מצליחה לשקף את הטרגדיה השקטה של אשת הגיבור, במיומנות רגשית נדירה. המונולוגים שלה הם מרגשים ועוצמתיים.     

ראויים לשבח מיוחד גם יובל אלטמן שמגלם את דמותו של שלוימל'ה, הבן המפגר. סער טרייסטמן שמגלם את הרב אנגל במשחק מעולה ומפגין נוכחות בימתית מרשימה. שקד דדון כרוזה, כיסף כהן כעורך דין נחמיה, שירה מצ'ורו כבת הרב , תומר מייסון אביבי כגרשון העסקן, משלימים אנסמבל מאוזן ומצוין.

ההפקה הזו היא עבודת צוות מופתית. התפאורה הנפתחת בעיצובם של במבי פרידמן ויובל אקונינה מייצרת את התחושה הקלסטרופובית והנוסטלגית של השכונה. התלבושות של לנה רומננקו והתאורה המדויקת של אורי מורג תורמים לאווירה הטעונה, כשהמוזיקה המקורית של צוות היוצרים (נעם דביר, רון זילברמן, כלב חובן, אלחי עמרם, ליאור פידל וירון קפלן) מלווה את הדרמה במוזיקליות חכמה.

"פליישר" בבית צבי היא יצירה חובה. היא מסתיימת בטרגדיה מצמררת שמותירה את הקהל עם מחשבות רבות על אובדן הדרך, על כוחם של אנשים קטנים מול תהליכים גדולים, ועל אנושיות שנשחקת בגלגלי ההיסטוריה. זוהי הפקה נפלאה, מקצועית ומטלטלת, שמוכיחה שוב כי התיאטרון הוא המקום הטוב ביותר לנהל בו את חשבון הנפש של החברה הישראלית.