גודיק היה נהנה

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על איי לייק מייק בתיאטרון רמת גן, בהפקת בית צבי: מחזמר נוסטלגי תוסס שמצליח לרגש גם 48 שנה לאחר שהוצג לראשונה. לבוא עם ההורים.

48 שנים לאחר שעלה לראשונה איי לייק מייק על במת תיאטרון אלהמברה, בהפקתו של גיורא גודיק המנוח, שב ועולה המחזמר הנוסטלגי, המרגש והתוסס, בתיאטרון רמת גן, בהפקת בית צבי ועם להקת שחקנים מוכשרים להפליא.

איי לייק מייק נחשב בזמנו להצלחה גדולה ומילא את האולם היפואי ששימש משכן למחזות זמר בעידן גודיק, האיש שהקים מקדש לז'אנר הזה, עד שקרס כלכלית ונמלט לחו"ל, שם מת .

המחזה המקורי הוצג בתיאטרון הבימה ב- 1956 וארבע שנים לאחר מכן הפך לסרט קולנוע בכיכובו של חיים טופול. רק מספר שנים לאחר מכן הוחלט להפכו למחזמר, שזור שירים ולחנים תוססים, בכיכובו של ליאור ייני כמייק. לצידו הופיעו שולה חן הצעירה, כוכבת להקת הנחל, שחקנית הבימה דליה פרידלנד, אברהם מור, ליא דוליצקיה וגם שחקנים וזמרים שעשו את צעדיהם הראשונים, ביניהם מוטי גלעדי, יגאל בשן, מוטי ברכאן ואחרים. דובי זלצר הלחין מוזיקה תוססת ומוצלחת למילותיו של חיים חפר.

העלילה עוסקת באם שאפתנית שמבקשת לשדך חתן אמריקני עשיר לבתה הבכורה, תמרה. אלא שהיא מאוהבת בסטודנט אביון לפילוסופיה, שהוא גם המורה הפרטי לאנגלית של אחותה הצעירה, ציפי. התייר האמריקני שמגיע להתארח בביתם מתגלה כביטניק, ילד פרחים שבכלל מעוניין לעבוד בקיבוץ, בקטיף. שם העלילה מקבלת תפניות חדשות ומתפתלת גם למלחמת ששת הימים, לגיוס המילואים ולשאר האירועים שהתרחשו בארץ על רקע הקרבות והניצחון הגדול.

המחזמר הזה מרגש אותי במיוחד, כיון שהיה המשימה הראשונה שלי, כפרח-עיתונות צעיר שנשלח לראיין את הכוכבת הצעירה שולה חן, למדור בידיעות אחרונות (אחר כך גם ראיינתי את המורה שלה לזמרה, מיצי לוקר).

ראיתי את המחזמר שלוש פעמים. בין לבין נוספו ונערכו שינויים, אבל השירים כבשו אותי ואת הקהל והפכו נכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית, חלקם מבלי שרבים מהמאזינים יודעים מניין הם לקוחים. בהמשך, גם התחלפו השחקנים משום שהיה קשה לעמוד במעמסת ההצגות.

הבמאי עידו רוזנברג הצליח להפיח חיים חדשים במחזמר הוותיק וכאילו שהוא בוקע מחדש בימינו ומתאים לכל המתרחש באזורנו. לרשותו עמדה להקת שחקנים צעירה ומוכשרת ורבים בקהל סביבי מחו דמעה קלה למשמע השירים הנפלאים והמרגשים.

דותן עמרני, המוכשר והמעולה, נכנס בטבעיות לנעליו הכבדות של ליאור ייני בביצוע שלו לשיר הנושא "מה צריך בסך הכול בן אדם", המלווה בשירה וריקודים מרוממי נפש ומשובבי עין. הוא שולט ביד רמה גם ב"שיר הטרמפ" ו"שיר הדיסקוטק".

רותם מלר מצוינת בתפקיד תמרה ומרגשת במיוחד בשיר הסולו שלה, "המלחמה משנה אנשים". הדר ברנשטיין מגלמת נפלא את ציפי, ומזכירה בהופעתה החיננית והשובבה את שולה חן. השירים "אנחנו אוהבים אנגלית" , "המקום הכי בטוח בעולם" ו"מיטב הנוער", גורפים תשואות רמות. הקטע שבו היא מתחילה עם מיכה הוא נהדר. רועי מלכה המשובח מגלם אותו ומרגש במיוחד בשיר "היום אנחנו באופנה".

טירל יגוני המרשימה גונבת את ההצגה והיא מרשימה מאוד בתפקיד האם השאפתנית המסונוורת מהסיכוי לשדך את בנה לאמריקאי עשיר. הביצוע לשיר הנושא, יחד עם ויקטור סבג המוצלח כבעלה, שווה תשואות נלהבות במיוחד.

רחלי איצקוביץ מגלמת את רותי, הפקידה הפלוגתית המאוהבת אף היא במיכה המפקד והסצנה המשותפת שלהם היא נופת צופים. טל צ'רנובסקי הנהדרת מגלמת את השכנה גברת פרומקין, המוציאה מדעתה את יפה, באביזרי לבושה מפריז ועלילות בנה הסטודנט לרפואה. שי לוי מוצלח מאוד כבעלה. במקור היו אלה שלישיית בחורים בתפקיד "הבחורים של ציפי", אבל בהפקה הזו, מחוסר בנים, מסתפקים בבן אחד (ראובן עמנואל סמל), ושתי בנות, חן יוסף המצוינת ויעל בר שביט.

ענת שרון מעולה כשכנה הצרפתית שושנה. שירלי לב ורטהיימר כדיילת אל על מוצלחת מאוד בסצנה בשדה התעופה. דונטלה מימון כקרלה ההולנדית מקסימה בסצנת הטרמפיאדה. דלית דוד (מגלמת לסירוגין את ציפי), תמיד חייכנית ונפלאה . חיבוק מקרב לב גם לגל שדה, לינוי ארליך, מיכל זיסקרוט, אסתי אסרף, סנדרו זילדמן, רשף ספר, יניב בספורד וזיו עוז ארי, במגוון התפקידים.

שיר הסיום, לחיי העם הזה, מרשים וגורם לקהל להצטרף לשירה ולמחוא כף בעוז.

תומר יפרח יצר את הכוריאוגרפיה התוססת והמוצלחת. אמיר לקנר אחראי לניהול המוזיקלי ולעיבודים. מאיה פלג עיצבה תפאורה מרשימה, למרות הפשטות שבה, ומתן פרמינגר עיצב את התאורה. הפקה מוזיקלית ותזמור של ליאור רונן. אלעד דדון, מבכירי הסאונדמנים בארץ, אחראי לקול הרהוט והמקצועי. דוקי עצמון הדריכה קולית. תשבחות מיוחדות מגיעות לנטשה מנטל, מעצבת התלבושות הבכירה, על שלל הבגדים והתלבושות המרהיבות.

איי לייק מייק, בעצם סאטירה על החלום האמריקני של ישראלים רבים ,הוא אחד ממחזות הזמר החשובים בישראל וההפקה של בית צבי היא מרשימה, מקצועית וראויה לתשואות רמות . אין ספק שגודיק, אילו זכה לצפות בהפקה, היה מרים כוס יין, טופח על כתפיו של עידו רוזנברג וממלמל ברכה בפולנית על מחזמר שלא נס ליחו.

המלצתי: לרוץ ולקחת גם את ההורים. רצוי לצפות פעמיים, אם תוכלו להשיג כרטיסים.

מתוך המחזמר המקורי