כותרות האתמול: 1 בנובמבר, 1969

במדים, עם תת-מקלע, אמנם לא "עוזי" אבל בכל זאת, יהורם גאון נראה קרבי בהחלט. לא כל כך כמו קצין בקבע – בכל זאת, פאות הלחיים עבותות מדי – אבל נגיד, כמו מילואימניק ביחידה מובחרת. כך צולם גאון לסרט הפריצה הגדולה, שביים – איך לא – מנחם גולן ז"ל. גאון: "הסרט מספר על חמישה אנשי מודיעין ישראליים היוצאים לפעולה מעבר לגבול סוריה ונתפשים. אחד מהם, אני, מצליח לברוח מהכלא, ולהזעיק חוליית קומנדו ישראלית הפורצת לכלא ומשחררת את הישראלים הכלואים".
בסרט השתתפו לצד גאון, בין השאר, אריק לביא, יוסף שילוח, יהודה ברקן, מיכל בת-אדם, כי צריך אישה גם בסרט אקשן גברי שכזה, וגם כמה שחקנים זרים. יחלפו למעלה משבע שנים עד שגאון שוב ילבש מדים מול המצלמות, ושוב בסרט של גולן, מבצע יונתן, שבו גילם את דמותו של יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג בחילוץ בני הערובה מאנטבה. בין לבין, כיכב גאון בגרסה הקולנועית לקזבלן. מנחם גולן, פעם שלישית.

ב"פזמונולוג" בלהיטון, הוא דיבר גם על התקליט החדש שלו שעומד לצאת בעוד כחודש. "הפזמון האהוב עליי בתקליט הוא איפה את אהובה, המבוסס על לחן ארגנטיני (של הזמר לאונרדו פאביו), ומלים של תלמה אליגון. אני יודע שאין לשיר הזה סיכוי להיכנס למצעד העברי, משום שהוא מבוסס על מנגינה זרה. אבל המצעד בכלל לא מעניין אותי. מכיוון שאני עוסק בסרטים, בתיאטרון ובמחזות מוזיקליים (מי יכול היה לנחש אז שכעבור שני עשורים גאון יהיה גם כוכב טלוויזיה, בזכות קרובים קרובים), אני יכול להרשות לעצמי שלא להיות במצעד. זו לא שאלת חיים בשבילי. אף פעם לא אשב בבית ואחשוב מה לעשות כדי להישאר במצעד. זה לא אכפת לי".
אגב, התקליט שיצא, אכן נקרא "איפה את אהובה" ושיר הנושא הפך לאחד מהלהיטים הפופולאריים ביותר של גאון, בשנות ה-70 , ובכלל. בלי טובות מהמצעד.

גאון, החוגג היום 76 ושבעה עשורים של קריירה שהחלה בלהקת הנח"ל ונמשכת בהתמדה ראויה לשבח עד היום, בעיקר בטלוויזיה (סברי מרנן, אורים ותומים, בית ספר למוזיקה, הצורף ועכשיו גם המדרשה), התייחס גם לתופעה הנצחית: מעריצים נלהבים מדי. כלומר, מטרידים. בתקופה שבה להשיג קו טלפון היה דורש המון סבלנות, כוח סבל ובעיקר, פרוטקציה, והמושג "שיחה מזוהה" לא היה קיים, התמודד גאון בדרכו עם התופעה של מעריצים, ובעיקר מעריצות, שאיתרו את מספר הטלפון החסוי שלו, וצלצלו. "קבעתי עם אנשים שאני מעוניין לקבל מהם טלפונים", סיפר בגאווה. "אני קובע קוד לצלצולים, ולא עונה עד שאני מזהה את הקוד". במדרשה לא היו אומרים את זה אחרת.