פינת הקומוניקט
ינו 26
לאחר תקופה ארוכה, שיר חדש לזמרת-יוצרת יהודית תמיר, "נגן", אותו הלחינה עם אהוד מנור למילותיה של צרויה להב. תמיר הלחינה את השיר לפני שנים רבות, כאשר נולד בנה, ולאחר הטראומה של ה7 באוקטובר הרגישה שזה הזמן להוציא שיר של נחמה.
קולה של יהודית תמיר זכור משיריה הנוגעים בשנות התשעים, בעיקר מהלהיט הנצחי "רומיאו" שהלחין יהודה פוליקר, איתו עבדה שנים רבות. גם את המילים של רומיאו, כמו את השיר החדש, כתבה צרויה להב. להיטים נוספים זכורים של תמיר כוללים את "תפילת האימהות", "אנחת האדמה" ו"פרחים אדומים". עם אהוד בנאי, חברה הטוב שהלחין איתה את "נגן" (וגם מנגן בו את סולו הגיטרה), שרה תמיר באלבום המופתי "קרוב" ואת הדואט "החיזיון לפרנצ'סקו גויא". בימים לא פשוטים אלה, תמיר התאחדה מוזיקלית עם חבריה ליצירה, גם בן זוגה המוזיקאי שפי ישי, עבור השיר החדש והכל כך נוגע, שגם הוא נושא עמו מילים שצמחו מתוך טראומה גדולה.
(צילום: דייב שחר)
"בתוך כל הכאב והצער והמחנק בגרון שלא עוזב אותנו מאז השבעה באוקטובר, אני מרגישה צורך לחבק ולעטוף את כל העם שלי שנמצא בתוך מערבולת של רגשות וכאב, בין תקווה לייאוש", אומרת תמיר על יצירת השיר לאחר שנים בהן לא פרסמה שירים חדשים.
"ליבי עם משפחות החטופים, עם אלה שחזרו ואלה שעדיין נמצאים שם בחושך, עם כל המפונים והמפונות, עם האימהות המחכות לילדיהן, הנשים המחכות לבני זוגן הלוחמים ומתמודדות בגבורה לבדן עם קשיי היום יום ועם טלטלות המציאות המטורפת שבה אנו חיים. השיר הזה מוקדש להן.
"השיר הולחן לפני יותר משני עשורים, כשבני נולד, ולאחר שחווינו אבדן קשה כשאחיו של בן זוגי נהרג באסון התאומים. התמהיל הזה של עצב ושמחה בו זמנית הוא בעצם הקיום האנושי, חיי וחיינו כאן. על השמחה והאושר ששזורים בהורות, בהגעת חיים חדשים לעולם, על יופיו של העולם, ועל פלא הבריאה אל מול הכאב והייסורים שהחיים מביאים איתם. על האושר שאתה חווה כשנולד לך ילד ועל הדאגה והנתינה האימהית האין סופית שמלווה אותנו כל החיים. על הצורך והשאיפה שהחיים החדשים והתקווה שהם מביאים איתם יגברו על כאב האובדן.
אני מתפללת עם כולם לשובם של כל החטופים לביתם במהרה. בריאים ושלמים. ולשובם של כל החיילים במהרה הביתה ללא פגע, ומאחלת החלמה מהירה לכל הפצועים. החיים חזקים יותר מהכל".