כותרות האתמול: 1 ביוני, 1978

"רמי פורטיס מזכיר לנו את הסיפור הקלאסי על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד: בחיי היום יום פורטיס הוא 'ילד טוב', נחמד לסובבים אותו, שקט ולגמרי לא מזיק. אבל בשעות הלילה, כשהוא עולה על הבמה, הוא הופך למגעיל, תוקפני, מאיים ומעוות".

ברוכים הבאים לכתבה הגדולה הראשונה על פורטיס, השבוע לפני 40 שנה, ולעולם הדימויים של העיתונאי שישב לשוחח איתו, והתוצאה הייתה ראיון גדול, כפולת עמודים ועוד המשך, ניסיון להנגיש – כמו שאומרים היום, ואז איש לא ידע מה זה – את הפאנקיסט העברי הראשון, לקוראים ולקהל הרחב, השמרני יש לומר, שלא ידע איך לאכול את הבחור התל אביבי. גם פורטיס לא חלם, אז, שכעבור כמה עשרות שנים הוא יהיה שופט באקס פקטור ישראל, אולי החותמת הסופית על תעודת הקבלה למיינסטרים. פורטיס קיבל כפולת עמודים ועוד המשך, ראיון גדול, שהקיף את תחנות חייו, מבית הספר ("שרתי? אם אפשר לקרוא כך לאוסף בירבורים איומים שיצאו לי מהפה", סיכם את התקופה), הצבא, עבודתו כתאורן בהופעות להקת "תמוז", ועד לחשיפה הראשונה, להופעות ותקליט הבכורה.

על להקת תמוז – "זו הייתה התקופה הטובה בחיי. אולי יותר ממה שעכשיו. אריאל זילבר גילה שאני מנגן והכריח אותי לעלות על הבמה. הייתי נרגש ומבולבל להופיע לצד שמות כמו אריאל ושלום חנוך".

על פאנק – "אתה יכול לקרוא לזה איך שתרצה. היה מי שהטביע את התווית (עלי), וזה נשאר. אולי יש לי זכות ראשונים (על הפאנק), בארץ, אבל לא חיפשתי את התווית. העניין שלי הוא מוזיקה. אני עושה מה שאני מבין וזכותו של המאזין לפרש כרצונו".

על הבמה – "כשאני מתחיל לנגן, אני מתעוות. זה בא לבד, מבפנים. כשאני מחזיק גיטרה, אני מרגיש זרם אדיר ברגליים, המטפס למעלה. אני שוכח הכל. אני חי את הבמה".

על התגובות ברדיו – "רק גלי צה"ל וקול השלום משמיעים אותי. ברשת גימל, למרות שיש חומר (שלי), לא משמיעים. שיהיו בריאים. בגלל זה גם אני מחרים את רשת גימל".

על תקליט הבכורה – "המוטיב המשותף הוא רוק. הפקה מוזיקלית מצומצמת. אני פשוט לא חושב שיש לי יותר להציע בשלב הזה. תקליט בלי יומרות מוזיקליות ואין לי הרבה ציפיות ממנו. המוני ישראל בוודאי לא יקנו אותו, אך הגשמתי שאיפה ישנה. תמיד רציתי לעשות תקליט. הוא לא שיא היצירה שלי. כבר עכשיו אני מרגיש שהוא לא שלם וישנם דברים אחרים שנשמעים לי טובים יותר".

על כסף – "לא ראיתי מהנושא הזה (מוזיקה), פרוטה, אבל גם אם ארוויח מזה כסף, זה לא מה שמעסיק אותי. אני פשוט נהנה מכל רגע. אמנם לא נעים שאין כסף, אבל אני מנסה להתפרנס מעבודות זמניות – פועל במה, סידור ספרים בספרייה. אני לא מתבייש בזה".

לסיום, בחמיצות כלשהי, או אולי בהומור שקשה לפענח, או מחווה לדודה פולנייה כלשהי, שאל המראיין את פורטיס: "בחור מגודל שכמוך, רובץ עדיין בבית הוריו. מה הם אומרים על ה'בטלה' שלך?". פורטיס לא התבלבל, "כמו כל הורים הם היו רוצים לראות אותי מסודר בחיים. אבל את הדברים שאני עושה היום, לא אוכל לעשות מאוחר יותר. אני מקריב את שנות הנעורים המאוחרים שלי, למרות שזה יוצר עימותים בבית, בעיקר עם אבא שלי שהוא מנהל נוער ותרבות בעיריית תל אביב והבן שלו מושך בכיוון קצת חולני. העימות הוא הוריי נורא מדכא אותי. אני מבין אותם. הם בנו עלי מגדלים ואני מפוצץ להם הכל. צריך לשמור על איזון בין המוזיקה, רמי פורטיס וההורים. גם כשכתבו 'פורטיס המגעיל', לי זה לא היה אכפת, אבל אני לא היחיד שנושא שם זה, אז למה לפגוע בהם. מה יש, 'רמי המגעיל' לא מספיק?".