כותרות האתמול: 14 במרץ, 1975

היום, עשר שנים למותו של דודו טופז, בתאו בבית המעצר ניצן ברמלה. הוא היה בן 62 כשהחליט לסיים את חייו, לפני שיחל משפטו באשמת הזמנת תקיפות אלימות כנגד אנשים מתעשיית הבידור, משום שהיה מתוסכל מכך שלא קיבל תוכנית בערוץ 2 (לכן הוכו מנכ"ל קשת, אבי ניר, וסמנכ"ל רשת, שירה מרגלית, וכן סוכן השחקנים בועז בן ציון). לפי החשדות נגדו, הוא גם תכנן לפגוע בקולגות, ביניהם ארז טל וצביקה הדר, מתוך קנאה בהצלחתם.

אבל 34 שנים קודם לכן, טופז היה שחקן ובדרן מוכר ומצליח, וזו הייתה סיבה טובה לארח את הוריו, לילי והשחקן אליהו גולדברג, במדור בנים גידלתי, בו סיפרו בגאווה הוריהם של כוכבי בידור על ילדיהם המוצלחים.

גולדברג אמר ללהיטון שאין ספק שיש לו בן מוכשר ומוצלח ("הוא גם בן טוב", הוסיף), אבל הצלחתו באה לו בקלות. "אדם שלא מתאמץ, מקהה בתוכו את תכונות המאבק", אמר גולדברג, שמת כשנה וחצי לאחר שפורסמה הכתבה. "כאשר אין מאבק וייסורים בהשגת הדברים, הרי שכל הישג נמדד בקריטריונים אחרים, קלים יותר".

בדיעבד, הדברים נקראים כנבואה שהגשימה את עצמה: הבן המוכשר (הוריו אף סברו שהוא גאון ("כשהיה בן שלוש כבר פתר בעיות וחשב מחשבות", סיפר גולדברג), שההצלחה הגיעה אליו בקלות יחסית, שהצליח לצאת בגדול גם מפרשת הצ'חצ'חים הזכורה לשמצה, שהפך לסופרסטאר בזכות ערוץ 2 אבל לא ידע למצוא לעצמו מסלול אחר כאשר הגיעו כוכבים חדשים וצעירים לטלוויזיה – נשבר מול הקשיים, בחר בנתיב פלילי הרסני ובסופו של דבר, התאבד.