כותרות האתמול: 30 באוגוסט, 1974

השבוע לפני 45 שנה, שלמה ארצי ולהקתו, גברת תפוח, בשער להיטון, לכבוד תקליט חדש, "לכל החברים מהמסע מים אל ים". בפנים, ראיון נוקב עם שלמה, ובכותרת המשנה הוא אומר, "אחרי המלחמה (יום הכיפורים), רציתי לפרוש, לשכוח כל מה שראיתי, לברוח מהכל".

לדברי, שלמה שאחרי המלחמה אינו שלמה שהיה לפניה. כואב לו לראות את כלל עם ישראל ממשיך בחייו כרגיל, כאילו לא קרה דבר. "איך אפשר לשכוח את כל מה שהיה?", הוא שואל. "הרי עברנו זעזוע איום! מלחמה ששינתה מקצה לקצה את כל מערכות החיים בישראל. אלפי קורבנות יקרים. אלפי פצועים קשה. מרבית האנשים מתנהגים כמו בנות יענה, טומנים את הראש בחול ואינם מוכנים לעמוד מול המציאות. החודש הייתי בשש הלוויות של חברים טובים מאוד. איך אפשר להתעלם ממה שקרה".

כואב לו שהזעזוע של המלחמה לא שינה הרבה במוזיקה הישראלית. במצעדי הפזמונים אותם נושאים כמו לפני המלחמה. "היה צריך לבוא שינוי כלשהו. האם המלחינים והתמלילנים בארץ לא עברו כל טראומה במלחמה? אני, את שלי הבעתי בתקליט".

מראש הוא הזהיר את מנהלי חברת התקליטים הד ארצי, שזה לא יהיה רב מכר. "אמרתי להם שהתקליט הזה יהיה פחות רווחי מהתקליטים הקודמים שלי", סיפר ארצי. "זה לא תקליט של להיטים, זה תקליט עם נשמה, עם שליחות". כיום, נחשב לתקליט נדיר (אם כי יצא גם בתקליטור), ובאתר סטריאו ומונו הוא מתומחר ב-70 דולר.

להיטים גדולים לא היו, כצפוי, אבל היו בו כמה שירים שמדי פעם משמיעים ברדיו, בעיקר "זמר לבני", שכתב נתן יונתן על ליאור, בנו שנפל במלחמה, והגרסה החדשה של ארצי ל"ככה סתם" של ע. הלל וסשה ארגוב.

את תקליטו החדש הוא הקדיש לכל אותם חברים שאינם כבר בינינו, בגלל המלחמה ההיא. "זה לא תקליט הירואי, זה קווי מחשבות, ביקורת אישית לכל המתרחש. יש בתקליט שיר, 'טורפים קלפים' שמספר על משחק קלפים כשהג'וקר – שהוא כל אחד ואחד מאיתנו – עושים בו שימוש רבגוני. זה שיר אנטי מלחמתי, אבל אף אחד לא שם לב לטקסט שלו". אולי לא שמו לב, אבל השיר נכנס למצעד העברי בגל הקל והגיע עד למקום השני באפריל 1974 .