ארס מפעפע ותאוות שלטון

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "יהוא" בבית צבי: הצגה נוקבת ומרגשת, מפגן דרמטי של שחקנים צעירים ומוכשרים.

"יהוא", ההצגה שעלתה ב-1992, חודש לפני הבחירות, ונראתה כביקורת על שר הביטחון דאז אריק שרון, בדמות יהוא, ועל ראש הממשלה שהסתגר בביתו, מנחם בגין, זיף במחזה –  עולה עתה בבית צבי, והיא נוקבת, מושחזת ומהווה פנינה תיאטרלית.

אגב, לפני 28 שנה אסרה ועדת הבחירות המרכזית גם שידור כתבה בטלוויזיה על ההצגה, מחשש להתערבות במערכת הבחירות. אולם כל העיסוק הזה בתקשורת גרם לכך שהמחזה הפך ללהיט בתיאטרון הבימה והוצג 174 פעמים.

גלעד עברון המנוח כתב את המחזה והעלילה מתרחשת בימי ממלכת יהודה וממלכת ישראל. בממלכת ישראל שולטים יהורם, ממשפחת אחאב, אמו איזבל ואשתו המלכה זילפה. יהורם נחשב למלך חלש ובעקבות זאת עולה כוחם של זיף, ראש השרים, ועזגד שר הצבא, האחראים למאבק בכפרים הארמיים בהרים, בפיקודו של יהוא. אותו יהוא רוצח את המלך ומשתלט על ממלכת ישראל. במחזה, יהוא אונס את המלכה וגם את בתו של ראש השרים ומצווה על זיף לערוף ראשיהם של 70 מבני משפחת אחאב, אך מכחיש אחר כך מעורבות בעניין. סופו של זיף שהוא יוצא מדעתו ומאבד זכרונו.

למעט דמותו של יהוא, כל העלילה היא פרי דמיונו של המחזאי ובשעתו היו מי שפירשו את המחזה כביקורת פוליטית על שרון ועל בגין.

הבמאי מיכאל (מיקי) יוסף העלה הצגה נוקבת ומרגשת והתוצאה היא מפגן דרמטי מעולה של השחקנים הצעירים והמוכשרים. יוסף גם עיצב את המוזיקה הנפלאה המלווה את ההצגה.

קורן סולומון מגלם בכישרון רב את יהוא, ומצליח להפיק מהדמות ארס מפעפע ותאוות שלטון. אין ספק כי יש לשחקן זה פוטנציאל נפלא.

שרון בן דרור המקסימה מגישה משחק מעורר רושם עז כמלכה זילפה, במיוחד כאשר יהוא משתלט על נפשה וגופה.

אוהד פונטה מגלם במשחק משובח ורגיש את זיף, ראש השרים. מעיין נטף מגלמת את קטורה, בתו, ומשחקה וראוי למחמאות. מירום אוראל מגלם במשחק קולח ורהוט את שר הצבא עזגד. אמה רננה ברדע מגלמת היטב את מעכה, אשת שר הצבא שעומדים לערוף ראשה כיון שהיא נמנית על משפחת אחאב.

מעיין כהן אהרונוף ומיכאל בן דוד גונבים את ההצגה בדמות "החיילים", הסרים לפקודות אנשי השלטון ולבסוף של יהוא. הם מרשימים בגינונים מושלמים ויכולת דרמטית מהולה בקורטוב של הומור, חרף מרחץ הדמים סביבם.

יואב לוין עיצב תפאורה מרשימה ופרקטית. נטשה מנטל עיצבה תלבושות תקופתיות נפלאות ומיוחדות.אלון ברקוביץ עיצב תאורה ראויה.

חרף השנים שעברו, עדיין מהווה "יהוא" מבט עכשווי על הפוליטיקה והתשוקה לכח, בכל מקום, בכל זמן.