סיפור אינטימי

(צילומים: אור דנון)

חיים נוי על "אינטימיות", מחזהו של רוני קובן בבימויו של אמיר וולף, המוצג בבית ליסין: דילמות עיתונאיות לצד שירה בציבור, במחזה מותח, מריר ומרגש ואפילו מצחיק פה ושם. חוויה תיאטרלית.

"אינטימיות", מחזהו החדש של  רוני קובן, בתיאטרון בית ליסין, עוסק בעולם התקשורת התובעני והדורסני, בדילמות עיתונאיות, בין פרסום סקופ שיבלום מלחמה לבין ויתור על הישג עיתונאי, שיוביל כנראה לניצחון עקוב מדם, וכל זאת משתלב בחייה של משפחה רצוצה בעיר הגדולה.

רוני קובן הוא עיתונאי ואיש התכנית "עובדה", וגם מחזאי שזה לו מחזהו השני בתיאטרון. המחזה הוא נוקב ומותח, מריר ומרגש, טעון ואפילו מצחיק פה ושם ואין ספק שראוי הוא למחמאות ולצפייה שמובטח כי תציף את הקהל בחוויה תיאטרלית .

העלילה עוסקת בחווה קפלן, כוהנת השירה בציבור ואלמנת צה"ל שבעלה נפל במלחמה, ועתה היא עוסקת בהנצחת זכרו על ידי מופעי שירה בציבור שהיא מארגנת, לא כל כך מוצלחים בלשון המעטה. בהמשך ייחשף בפנינו האירוע האמיתי בו מצא את מותו בעלה המנוח, סגן אלוף קפלן.

קפלן היא אמא לשלוש בנות רווקות העסוקות בחיפוש אחר מחזרים ובהוללות נעורים.  מאיה, הבת הצעירה, היא תלמידת תיכון המתמודדת עם בלבול גיל ההתבגרות. נעמה, הבת האמצעית, לא מסוגלת לשמור על קשר רומנטי יותר משבועיים. פרידה, כתבת צבאית בטלוויזיה, רודפת אחר סקופים ומקריבה בכך את חייה האישיים.

בעיצומה של מלחמה בגזרת לבנון מגיע לבית המשפחה קצין צעיר, רב סרן יותם מורנו, המבקש לתת סקופ לפרידה – קלטת וידיאו שבה מגלה אחד מבכירי הצבא כי הפסקת האש האמורה להיכנס לתוקף, היא בעצם החלטה שלא תיושם וכי הצבא מתכנן מלחמה נוספת כדי להשיג ניצחון צבאי. יותם טוען כי תהיה זו מלחמה עקובה מדם ויש לבלום אותה בכל מחיר ולכן הוא מעוניין שתפורסם בתקשורת כדי ללחוץ על הצבא לעצור את המהלך. העלילה מסתעפת כאשר מתברר שבנות המשפחה חומדות את יותם. בין לבין אנו נהנים משירי רוח התקופה וארץ ישראל – עד לסיום המותח.

ליאת גורן הנפלאה, מבכירות הבמה בישראל, מגלמת את דיוות השירה בציבור, חווה קפלן, ומצטיינת במשחק משכנע והן ביכולות ווקאליות ומוזיקליות. התענגתי במיוחד מהשילוב של שירי הבנות בליווי המוצלח של חווה. אין ספק כי ליאת גורן היא כוכב ההצגה ומגיעות לה תשואות רמות.

יעל וקשטיין מרשימה ביכולותיה התיאטרליות בתפקיד פרידה, הכתבת הצבאית תאוות הסקופים, המתלבטת בין הישג מקצועי לבין הישג מדיני. מאי קשת כמאיה, הבת הצעירה והמספרת של העלילה, מציגה משחק רווי יכולות מקצועיות משובחות, התנהלות נינוחה ומוצלחת, והיא בהחלט בעלת פוטנציאל מרשים על הבמה התיאטרלית בארץ. גל אמיתי משכנע ומרגש ומגיש משחק משובח בדמות יותם הקצין.

יעל אלקנה כנעמה גונבת לעתים את ההצגה בזכות יכולותיה הווקאליות הנפלאות ומשחק דרמטי נהדר. יעל היא זמרת מקצועית ושחקנית מבטיחה במיוחד וברור לי שהיא עוד תהיה אחת מהבולטות על במת התיאטרון. אישית, אני זוכר אותה בתחילת דרכה, לפני כשש שנים, במחזמר שולי וחביב על מטיילים ישראלים במזרח הרחוק, וכבר אז הייתי משוכנע שמשחקה אז יוביל אותה להישגים נפלאים.

ראוי לציין עוד שתי שחקניות בתפקיד קטן אבל בעל אווירה: ירדן אנדולט, שמופיעה בדרך כלל במופע חושף על חייה האישיים, ואלונה לובנברג, שחקנית מקסימה עם יכולות טובות מאוד.

הבמאי אמיר וולף אחראי להצגה המשובחת, שיש בה הברקות בימוי נעימות. שני טור עיצבה תפאורה נאותה, חלקה כסאות פלסטיק למכביר. אולה שבצוב עיצבה תלבושות יפות, במיוחד של חווה ונעמה. טל בלכרוביץ אחראי למוזיקה היפה. קרן גרנק עיצבה תאורה ראויה. ריקי בוגוטין חתומה על ההדרכה הקולית המוצלחת ולסנכרון בין הקולות, במיוחד של הבנות מול חווה קפלן. אריאל וולף אחראי לתנועה היפה על הבמה.