ניפגש בכיכר
דצמ 17
(צילומים: יוסי צבקר)
תלמידי בית צבי מעלים את "תשע בכיכר" שמוקדשת, כמו שאתם בטח מבינים מהשם, לדני סנדרסון. אחד היוצרים היותר מוכשרים שקמו כאן.
צריך כישרון מיוחד כדי להרוס את השירים של סנדרסון. זה לא קורה כששומרים על העיבודים המקוריים, ברוב השירים, וכשמדובר בחבורת צעירים מוכשרים, גם אם הם לא זמרים גדולים וגם אם פה ושם נשמעו זיופים קלים. הם שחקנים שיודעים לשיר. עדיף על זמרים שלא יודעים לשחק.
אז איך היה? במילה אחת: כיף.
ובהרחבה:
השירים שנבחרו כולם מוכרים, כולם אהובים. אישית, הייתי מוותרת על "ציפי פרימו", שיר מיותר לחלוטין וגם הביצוע לא משהו, שייך לשנות ה-50 העליזות, כשהנשים היו עקרות בית רכלניות. לא לעניין. הייתי מעדיפה במקום זה את "חתונה" שהיה מעיף את הקהל וההופעה.
קטעי הקישור אינם סיפורי פוגי. לא תמיד מצחיקים, לא ממש קשורים לשיר שבא אחריהם. רק את הקטע שבא לפני "המגפיים של ברוך" ממש אהבתי. אבל הקטעים קצרים, אז בסדר. העברתי.
שיר שקיבל עיבוד חדש בחלקו, מתאים לתקופה וצבט בלב, היה "נתתי לה חיי". פתאום המילים וההעמדה קיבלו משמעות חזקה ואקטואלית. יופי של ביצוע.
הפקה צבעונית, עליזה, סוחפת ומהנה כי דני סנדרסון, אתם יודעים.