כותרות האתמול: 22 בדצמבר, 1982
דצמ 22
לפני 42 שנה התקיימו בחנוכה לא פחות משלושה פסטיבלים לילדים: הוותיק מכולם, הפסטיבל הישראלי לשירי ילדים, הפסטיגל שנולד כאירוע מקומי, בחיפה (מכאן ה"גל" בשמו) ובהמשך הפך לפסטיבל ארצי והדיח את הפסטיבל לשירי ילדים ממעמדו עד שנותר יחיד בשטח, והשירוויזיון שזו הייתה השנה הרביעית והאחרונה לקיומו.
בלהיטון לקחנו ברצינות את האירוע, כמו שאומרים, ושלושה כתבים נשלחו לסקר את שלושת הפסטיבלים. אני קיבלתי את הפסטיבל, אז הפסטיבל בה"א הידיעה לשירי ילדים. הסתובבתי מאחורי הקלעים, דיברתי עם המבצעים המבוגרים ועם הקטנים שחלמו להיות כוכבים, ולו לרגע, או לפחות לחג חנוכה אחד.
שם, ליד חדרי ההלבשה של האמנים בהיכל התרבות בתל אביב, התחלתי להרגיש, איך לומר, חולשה כלשהי, כאב ראש טורדני, הצקה בגרון ומועקה כללית. זה התגבר בדרך הביתה, באוטובוס העמוס – בכל זאת, חנוכה – שנסעתי בו בעמידה, כל הדרך. כמובן התגובה הפיזית הקשה לא הייתה בגלל השירים, פשוט חטפתי שפעת.