חוויה דומעת

(צילום: אייל לנדסמן)

חיים נוי על בלרינה, דרמה אנושית ומרגשת על נערה אוטיסטית, שאינה משאירה עין אחת יבשה בקהל, וגם על הבמה.

בלרינה היא דרמה מרגשת העוסקת באוטיזם. המחזה, בבית צבי, מספק חוויה תיאטרלית שבסיומה אף עין, גם של השחקנים, לא נותרת יבשה. בלרינה היא הצגה עם עוצמה רבה המותירה את הצופים בהלם קל מן המתרחש על הבמה.

העיתונאי והמחזאי הנורווגי ארנה סקואן כתב את המחזה בשנת 1976. סקואן שמת לפני 12 שנים בגיל 89 , היה אב לילדה אוטיסטית ונודע בכך שהיה לוחם זכויות נכים בחברה. הוא סבר שמוסדות לאוטיסטים היו, פעמים רבות, גורם שלילי לחינוכם.
העלילה עוסקת באדית, רקדנית עבר מהוללת, המגדלת את בתה האוטיסטית, מלי. אדית היא גרושה שנאלצה לוותר על החווה המשפחתית ולעקור למלון דירות בשל פשיטת רגל. אדית חטפה את בתה מהמוסד בו שהתה, כדי לגדל אותה בעצמה, בבית. בני, אביה של מלי והגרוש של אדית סבור שמקומה של הנערה במוסד מתאים. גם אודי, אחיה של מלי, עורך דין במקצועו, סבור כך. לתמונה נכנסת גם חברת ילדות, רותי, עובדת סוציאלית המטפלת בתיק האישי של מלי. במפגש טעון בין בני המשפחה צצים אירועים מפתיעים והסיום הוא בלתי צפוי, מרגש, כואב, המותיר את הצופים המומים ומוחים דמעה.
כאן המקום לציין במיוחד את המוזיקה השמימית, העוצמתית והמדהימה שכתבו שרון ברנטמן ואלדר ברנטמן שבה שזורים מוטיבים מתוך אגם הברבורים. גיל וינברג עיבד וביים את המחזה ובזכות להקת השחקנים המוכשרת, ההפקה היא בעלת עוצמה תיאטרלית מרגשת עד מאוד.
מיכל מאיר דבירי מגלמת את אדית ומשחקה כובש ומשובח עד מאוד. ירדן גוז, המגלמת את מלי באורח מופלא ומצטיין, משחקת בכישרון רב ומחוללת על הבמה ברוב חן ורגש. כרמל יחיה משחקת יפה מאוד את החדרנית הני. כרמל סלע הנהדרת מגלמת את רותי ברוב חן ובמקצועיות. גל זמיר מגלם את בני ברגש רב ובמשחק חוויתי נהדר. יהושוע (שוקי) אינדורסקי מצוין בגילום אחיה של הנערה.
רותי ויטל גלעד כתבה את הנוסח העברי העכשווי והקולח. זאב לוי עיצב את התפאורה הפרקטית ואיריס מועלם את התאורה המופלאה שיש לה תפקיד מיוחד בהצגה. נטשה מנטל עיצבה תלבושות נהדרות וקרן נוטיק אחראית לכוריאוגרפיה המקסימה .