על הסכין
יול 16
חיים נוי על אופרה בגרוש, בתיאטרון הקאמרי: הפקה מרשימה וייחודית ליצירת המופת הנודעת שמשתבחת עם השנים.
אופרה בגרוש, בתיאטרון הקאמרי, יצירת המופת הנודעת של ברטולד ברכט וקורט ווייל, היא הפקה מרשימה, משובחת ונוצצת. המחזה עלה בברלין לראשונה בשנת 1928. הוא מבוסס על "אופרת הקבצנים" הבריטית, מ- 1728. המחזאי ברכט קורא תיגר על השחיתות המוסרית והשלטונית ועם זאת הוא מונע ניצחון שרירותי של הקפיטליזם על הפשע. קורט וייל היהודי הלחין, ורבים מהשירים הפכו לנכס צאן ברזל של המוזיקה והמחזות המוזיקליים. הידוע ביניהם הוא מקי סכינאי (כפי שתרגם אברהם שלונסקי: במקור זהו מק, או מקי, הסכין).
העלילה מתרחשת ברובע סוהו העלוב בלונדון, שם שולט הפשע המאורגן . הרובע שורץ פושעים וקבצנים מתחזים, אנשי חוק מושחתים וזונות. ג'ונתן פיצ'ם מנהל משרד למכירת זיכיונות לקבצנים ברבעי העיר השונים. בתמורה לכסף ואחוזים הוא מצייד אותם באביזרים ובגדמים מלאכותיים ומארגן סדר בהיררכיית הקבצנות. בתו היחידה פולי מתאהבת לחרדתו ומגינת ליבה של אשתו, במנהיג הכנופיה הרצחנית, הידוע כמקי סכין. היא גם נישאת לו מבלי לדעת שלמקי יש אישה נוספת, ובכלל הוא אוסף נשים, רובן יצאניות. ההורים מנסים להוביל למעצרו של מקי ואינם יודעים כי מפקד המשטרה בראון הוא חברו ומקבל ממנו שוחד. לבסוף המשטרה נאלצת לעצרו, אך הוא נמלט בסיוע הזונות ושוב נתפס ועומד להיות מוצא להורג. לרגל חגיגות היובל של המלכה ויקטוריה היא מגיעה וחוננת אותו (במקור מגיע רק השליח שלה).
המחזה הוצג פעמים רבות בישראל (פעמיים באוהל, חיפה, באר שבע, הבימה, גשר ובקאמרי). יש למחזה חמישה תרגומים לעברית, ביניהם של שלונסקי כאמור, שמעון זנדבנק ואהוד מנור. גדולי הזמרים בעולם ובארץ ביצעו את השירים ובהם פרנק סינטרה, אלה פיצג'רלד ואריק לביא, וגם שחקנים, כחנה מרון. חרף השנים הרבות, לא נס לחה של ההצגה והיא מועלית שוב ושוב עם אותם השירים והעלילה הסוחפת.
להבדיל, ממחזות זמר רגילים, בהפקות הללו, התפקידים, ברובם, אינם מלוהקים ע"י זמרים מובהקים, אלא שחקנים יודעי תנועה וקול. כך גם הפעם: למעט בודדים שיש להם ניסיון וידע בזמרה, הרוב כלל אינו יודע לשיר וזה מה שהופך את הביצוע למיוחד.
ההפקה בקאמרי מאופיינת בלהקת שחקנים מבריקה ובבימוי מצוין וייחודי של גלעד קמחי שגם שותף לכוריאוגרפיה הנפלאה של נדב צלנר. התצורה המיוחדת במינה של ההפקה הנוכחית נעוצה בכך שהבמאי אפיין את המחזמר כאליו נלקח מסרט קומיקס, שבו כאילו כולם בעצם דמויות מצוירות.
איתי טיראן בתפקיד מקי סכין מגלם את התפקיד באורח מופלא. הוא מהלך כאילו נלקחה דמותו מקריקטורה, מתזז ונע כגיבור סרטי אנימציה. בלוריתו ולבושו כאילו הגיחו מאותם איורים. משחקו מעולה וגם יכולת השירה שלו מצוינת.
גדי יגיל מופיע בתפקיד ג'ונתן פיצ'ם, והוא שחקן בחסד, בעל יכולות מקצועיות נהדרות. עירית קפלן כסיליה אשתו היא נפלאה ומשחקה מושלם. מירב שירום היא פולי פיצ'ם, הבת שמתאהבת במלך השודדים. מירב, שחקנית משובחת, רקדנית וזמרת בעלת נוכחות בימתית מרשימה, מבצעת בהצלחה את התפקיד המורכב.
שמחה ברבירו מגלם יפה מאוד, באופן מושלם, את בראון, קצין המשטרה המושחת.
כנרת לימוני, כלוסי, בתו של הקצין שגם היא נשואה למק סכין, משחקת מצוין, במיוחד בקטעים שבהם היא מתפרעת על הבמה. אך למרבה הצער, למרות שכנרת היא זמרת מקצועית, לא ניתנה לה האפשרות לממש יכולת זו בהצגה.
הלנה ירלובה היא ג'ני מנהלת בית הזונות והיא מגישה משחק ושירה משובחים. השוטרים והעבריינים הם גלעד שמואלי, טל וייס, ערן מור , גיל ויינברג וערן שראל, והם מצוינים ומוכשרים מאוד ומפליאים במקהלת זמר ובמיוחד בקטעי התנועה, לרבות סצנת ספינת התחמושת המופלאה.
תשואות כפיים מיוחדות נועדו לבכיר השחקנים יוסי גרבר שמגלם באופן מדהים את המספר, זמר הרחוב ובמיוחד בדמות מלכת אנגליה, סצנה ייחודית ובלתי נשכחת. אין ספק שמדובר בשחקן ענק. הביצוע שלו למקי סכינאי הוא ייחודי.
מבין הבנות הזונות יצוינו תחיה דנון הנהדרת, בעלת הקול הרועם והמחוספס שנותן גוון מיוחד ומעולה . רוני שיינדורף המצוינת, שהיא גם רקדנית בהכשרתה. בת אל פאפורה, שמפגינה יכולת משחק משובחת ואנסטסיה פיין, שמסיימת החודש את בית צבי ומקסימה בדמות סוקי טודרי העוגבת על מקי.
רועי אופנהיים ניצח בכישרון רב על הרכב נגנים מתזמורת סימפונית חיפה. הניהול המוזיקלי של אמיר לקנר מעולה. דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית וזו הייתה מטלה קשה שכן רוב השחקנים אינם זמרים במהותם.
התרגום המוצלח הוא של דורי פרנס. ערן עצמון עיצב את התפאורה המיוחדת המורכבת מתאי ברזל נישאים בקומות, והם גם מקום משכן התזמורת, בתי התושבים והזונות, וכל החללים הנחוצים לעלילה. אולה שבצוב עיצבה תלבושות יפיפיות. התאורה הנפלאה היא של אבי יונה בואנו (במבי).
אין ספק שההפקה המרשימה היא אות הצטיינות נוסף ליצירה הנודעת שרק משתבחת עם השנים.