לוקח את הרוקנרול קדימה
ספט 19
(צילום: טל שחר)
גיא טנא על מאדים ומחוויר: אלבום חזק, גברי ומעניין, מתנסה וחשוף, המעיד על הבשלתו של שלומי ברכה כיוצר עצמאי וכמבצע.
לא פחות משלש עשרה שנה חלפו מאז אלבום הבכורה של שלומי ברכה, איש "משינה" וכעת מפציע שוב אלבום סולו בו מתפרץ הכישרון הרב של מי שיש לו מניות רבות בהצלחת הלהקה המיתולוגית, הן מבחינת הטקסטים והן מבחינת הלחנים והסאונד. יחד עם עופר מאירי על ההפקה המוזיקלית, הצליל הרוקנרולי מתעבה ונפרש לכיוונים מעניינים במיוחד.
נקודת המבט של ברכה היא של אדם שכבר עבר כברת דרך, אמנותית ובעיקר אישית. ההומור קיים, אך במידות מיניאטוריות, והאתגרים והסוגיות בהן הוא עוסק באלבום החדש הן כאלה שאני באופן אישי יכול ליצור אתם זיקה קרובה וישירה.
הזוגיות המורכבת בצב ("מתפרקת את נוגעת מצטערת על הכל…/ ואני הולך איתך בונה לך בית על אגם"), ההרסניות שבפנטזיה בדרקון ("עושים אהבה בלועו של דרקון/ החיים נפתחים בקלף אבדון"), המיניות והתסכול בשיר הנושא ("את שוכבת ערומה והשדיים באוויר/ ואני בכלל ממאדים ומחוויר"), כל אלה ועוד כתובים בצורה מרשימה ומשכנעת ועושים את העבודה העיקרית שמוטלת על כתפי היוצר: לשכנע את המאזין להישאר ולהקשיב.
ה"משינאיות", הצליל הזה שמלווה את המאזין הישראלי כבר שלושה עשורים ובמיוחד בין 1985 ל 1995 , נצמד לאוזן ולא בכדי: ברכה היה אחראי דומיננטי לסאונד הספציפי הזה וכעת הוא מהדהד בעוז לאורך האלבום. "מפלצות התהילה" ,למשל, עולה מייד בתודעה כאשר מאזינים לבית החיות האנרגטי והסוריאליסטי. השילוב הלכאורה ביזארי הזה בין רוק גיטרות עצבני למחוזות פנטסטיים, לא מרתיע את ברכה שנדמה שמעולם לא זנח את הרצון להיות ילד, ואת המטען התרבותי והמילולי שרצון זה מאפשר לו.
שפת הים הוא אולי הבנוי ביותר להפוך ללהיט של האלבום, וזאת בלי קשר לשיר שנבחר כסינגל וכן הלאה. יש בו את הרכות, הקליטות, האחיזה הנכונה והלא מאיימת במאזין, והוא אהוב עלי מאד.
מאוד אהבתי את במסגרת דברים, בו מפלרטט ברכה בין המיניות ליצירתיות, בין קדרות לפנטזיה. מיהי זו שלוחשת לו סוד? מיהי הטובה שטווה סביבו רשת, שפוחדת מיחסים קרובים, שפורמת את הקשר? האם זו ש"נותנת לו עוד ורוצה עוד לתת" היא יצאנית במלון הזול הישן? האם זוהי המוזה השחוקה? אהבתי את הדואליות ואם אתם מבולבלים, זוהי בדיוק הכוונה…
"מאדים ומחוויר" בהחלט מעיד על הבשלה של ברכה כיוצר עצמאי וכמבצע. ווקאלית לא היה ולא יהיה לעולם מבצע משויף ומרשים, אולם הוא מצליח לשכנע ולהישמע טוב, אותנטי, אמיתי, כאשר הוא מבצע משיריו. הוא לוקח את הרוקנרול קדימה, ותוך כדי שיתוף פעולה עם עופר מאירי שמגיע ממחוזות אלקטרונים יותר, מצליח ליצור אלבום חזק, גברי ומעניין , מתנסה, חשוף ומרשים.