להיות כאן

(צילום: פייסבוק)

גיא טנא על just be של ענבר קופרק: אלבום בכורה של יוצרת ומבצעת צנועה ומוכשרת.

דיסק בכורה פולקי ליוצרת ענבר קופרק, בוגרת "רימון" יצא לאחרונה בהפקתו של רועי חרמון. קופרק, שכפי שרואים בין דפי עטיפת  just be היא גם מאיירת בעלת אמירה, כתבה והלחינה את כל השירים באלבום שאורכו עשרים ושבע דקות.

האלבום נפתח באינטרו קצר, אקוסטי וקאמרי כאחד, תחילתו של מסע רוגע ומופנם בעקבות העצמי, בעקבות האהבה ובעקבות המשמעות של חיי היום יום. את שירי האלבום בחרה קופרק להציג עם Hey It's Me, בו היא מבקשת ליצור את המלודיות הראשונות של חייה, ומתגלה כמוזיקאית המתאפיינת בצניעות וענווה, תכונות שאינן מצויות תמיד באלבומי בכורה של יוצרים בזמננו ובמקומותינו.

הענווה הזו מתכנסת לשורה בודדת בשיר הבא שנקרא במלה העברית Ahuvati. שיר תוסס יותר, ונדמה שמשביח את הביטוי ליכולותיה של קופרק ששרה כי הרפתקאותיה בחו"ל, על עושרן וגיוונן, לא ישוו לאמירה שתישמע באוזניה, בעברית, "אהובתי", גם אם אין (עדיין) מי שיאמר זאת באזניה. הגעגוע הביתה, למקום הזה ממש, יוצר קשר שאינו מובן מאליו באלבומים ישראלים המבוצעים באנגלית, קשר חשוב שנמשך גם ב-Sad Clown"הפולקי, עם המפוחית של יונתן זילברשיד, ומלמד רבות על היוצרת באלבום הבכורה שלה.

קופרק מתנסה גם בבוסה נובה עם Trying המענג וממשיכה עם המאזין מסע שלמרות היותו אישי מאד, הולך ומתרחב מבחינה מוסיקלית וצלילית. הבוסה נמשכת גם באחד השירים היפים באלבום Lullaby of Goodbye, טקסט רך, כמעט מרחף, שזוכה גם לסולו גיטרה מתגלגל ומשכר של טל בילו, כזה שמלווה את עירוב הדמעות והאהבה, אל עבר הסיום האופטימי שמעניקה כאן קופרק לאהבה, כשם ששיר ערש מקנח את היום.

גיליתי גם חוסר אחידות ברמת השירים ולעיתים גם חזרתיות, אולם ענבר קופרק מצליחה בהחלט להבליט את כישרונותיה כיוצרת וכמבצעת באלבום הבכורה שלה. לאחר תקופה ארוכה בה כתבתי על יוצאי "מיוזיק" והאקדמיה בירושלים, שמחתי לגלות סנונית רעננה מבית היוצר של "רימון".