במבט אישי
דצמ 22
(צילום: ירון ברודה)
גיא טנא האזין שוב ושוב ל-coincidence של רונן גרין וממליץ בחום: תנו הזדמנות ליוצר המיוחד והאיכותי הזה.
לאחר שבאלבומו הראשון רונן גרין מיצב את עצמו כאמן בלוז-פולק, מגיע האלבום השני ובו מתגלה גרין כאמן מתפתח שיודע כיצד להביא אל מאזיניו את המסר החברתי-תרבותי החשוב לו כל כך, בדרכים מרומזות יותר מילולית ובשלות יותר מוזיקלית.
קציר-הנגן החדש, בהפקה של תמר אייזנמן, מכיל שישה שירים ומשלב מבט אישי על מגוון סביבות: ביתיות, משפחתיות,זוגיות וכלל-חברתיות.
גרין עוסק בשיר הפתיחה Win or Die במציאות התקשורתית המציפה שמקיפה את חיינו, תוקף אותה ומנסה להוכיח בשער את השקיעה התרבותית, בין מסך אחד למשנהו ובין שקר אחד לאשליה שנייה המוזנים אלינו הישר לווריד. גרין שר בשיר הנושא גם על המקריות בחיינו אך ב- Two Little Girls מתמסר (וקצת משתפך…), לבנותיו ולאושר הפרטי שלו.
החלק השני והמוצלח יותר בקציר הנגן מתחיל ב- Choice המצוין והמלודי, מתכתב מעט עם היפ-הופ, ובחצי דיבור מציג כאן שיר שיכול לחצות את המחסום אל הקהל הרחב. מחסום שאמני אינדי כמו גרין מתקשים לחצות. השירה של תמרי גרין בהחלט תורמת לפאנקיות ולנינוחות של השיר הפילוסופי הזה.
Road of War , לטעמי השיר הטוב באלבום, מחזיר את גרין לאמירה הכלל-אנושית האהובה עליו, כאשר הגיטרה של עדי רותם, בפראזה מלודית אחת, מקנה לשיר קלילות וארומת סול (מישהו אמר ג'ורג' בנסון?). אהבתי מאד.
את קציר הנגן חותם קאבר ל- Number One של ג'וני מיטשל , בחירה טבעית למי שיונק את מקורות ההשראה שלו מן הפולק-בלוז האמריקאי של שנות הששים והשבעים.
האזנתי לששת שירי האלבום מספר רב של פעמים באחר צהריים מרוכז אחד של נסיעות בגליל והיה לי קשה לחדול. אני ממליץ בחום לתת הזדמנות ליוצר המיוחד והאיכותי הזה, הרחוק ממרכז תשומת הלב הציבורית, וחבל.
Good morning Guy , I am very proud to be Ronen`s father and am also a great lover of music . I really enjoy his music and honestly think that he has what it takes to become a top class musician . All the very best to you & have a good weekend .
Regards
Leon
Song with an important message. Really enjoyed it.
And I proud to be Ronen's uncle. He is a great musician and I wish him lots of luck with his new album.
יופי של שיר! הולכת לחפש את האלבומון כולו.