כותרות האתמול: 4 בדצמבר, 1970

דצמ 05

השבוע לפני 47 שנה, ראיון עם שמוליק קראוס על "להקת הזמר הישראלית המבטיחה ביותר שקמה לאחרונה", כיף התקווה הטובה. קראוס אמר, "אני חסיד האמונה שדבר שמתחיל ביסודו טוב, מוכרח להתפתח טוב. לכן עבדתי קשה עד שבחרתי את חברי הלהקה. אלי מגן, למשל, בא אלינו אחרי הרבה זמן כמלווה על גיטרה באס מאחורי להקות מצליחות כמו השלושרים למשל. הוא אף פעם לא נוצל כזמר למרות שיש לו פוטנציאל עצום. שלמה מזרחי הגיע מלהקת הבמה החשמלית משום שרצה לעשות משהו ישראלי מקורי. גם ל(מתופף) זוהר לוי היו מעצורים בימים הראשונים. הוא לא חשב ולא האמין אף פעם שהוא מסוגל לשיר. עכשיו הוא בעצמו מודה שלאט לאט הוא מגיע לשלמות. עם חנן יובל קרה לצערי דבר הפוך: קורה שבין חמישה אנשים יש לפעמים חילוקי דעות, אולם מה שחשוב זה הכיוון הכללי ולא השגנו את זה עם חנן ולכן הוא פרש מהלהקה. אין בינינו שום טינה".

בויקיפדיה, אגב, יש גרסה אחרת: חנן יובל הוא שהגה את הלהקה והקים את ההרכב עם מזרחי, זוהר לוי, אלי מגן וג'וזי כץ. אבל הכל התערער כאשר שמוליק קראוס הצטרף.

כשפורסמה הכתבה, לכיף התקווה הטובה כבר היו שני להיטים. בלהיטון נכתב שללהקה יש כבר פזמונים נוספים מוקלטים, "ואם לשפוט לפיהם הרי ששני הפזמונים המוכרים אינם מאפיינים כלל וכלל את סגנונה של להקת כיף התקווה". אבל, לצערנו, שני השירים היחידים המוקלטים של הלהקה נותרו בלדה לעוזב קיבוץ ודוקטור יארינג (אגב, דוקטור יארינג האמיתי, גונאר יארינג, היה שליח האו"ם למזרח התיכון). שניהם מופיעים באלבום האוסף של קראוס, "שמונים שבעים".

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *