האקדמיה למוזיקה טובה

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על האלבום החדש של הצמד הישראלי-צרפתי לת'ר אקדמי: האינדי האלקטרוני של סוף האייטיז שוב באופנה. כמה טוב.

 
הצמד הישראלי- צרפתי Leather Academy (יעל ברנר ותיירי דומא), הוציא אלבום שני, hacongress 17 , המשתלב היטב עם הרוח הקרירה שמנשבת בימים אלה באינדי הישראלי, מצננת מעט את משב החום המדברי של מה שנקרא האינדי (או הרוק) המזרחי, שנשב בחוזקה בשנתיים-שלוש האחרונות.
ארבע שנים של הקלטות חוצות ארצות וימים הסתכמו באלבום שמושפע, כך לפי ברנר, מהקיור, סווייד, קוקטו טווינז, רדיוהד, סלואודייב, אנקל, מרקיורי רב, הסמיתס, בלונד רדהד, ביץ' האוס ואחרים. אם יורשה לי להוסיף, ויורשה לי, גם ממאזי סטאר, סוזי אנד דה באנשיז, מינימל קומפקט ודה צ'רץ'.
We've all been waiting for the bomb that will bring us together
We stored our basements looking at the moon
One eye for hatred glance, one eye for seeking beauty
Our feet so soft and warm in sand that's slowly sinking
שיר הפתיחה המצוין Ships הוא שיר פוליטי, אולי אפילו אפוקליפטי, בו מציג ההרכב את הקוד הגנטי שלו: סאונד אירופאי צונן, אלקטרוני ויחד עם זאת, שירה נוגעת של יעל ברנר שמחזירה אותנו לסולניות הגדולות של הרכבי האייטיז הבריטים, מאיימי מאן ועד אליזבת פרייזר, ועוד.
Hacongress 5 ו- Plan B מציגים את תיירי דומא כסולן, אבל הכיוון נשאר דומה. הביט דומיננטי, קולות הרקע של ברנר מרחפים ומלווים, אלא שעתה השיק הבלתי מעורער של הצרפתית מוסיף ארומה קונטיננטלית לסאונד של ההרכב.
ב Shapes יש תזוזה לכיוון מיסטי יותר, ערפילי. הביט משתלב והולך בצבעים העזים, יוצר שיר מרשים, אולי ליבו של האלבום. אבל השיר שאולי יבלוט וישאר כזיכרון החזק ביותר שלי מהאלבום הזה הוא Payday , בו כל המרכיבים, החל מטקסט המנוני, דרך מלודיה קליטה וביט מגניב, וכלה בהפקה אסתטית וחדה, מתלכדים לכדי שיר מרגש ומצוין.
הסיום הוא Spirulina (אצה ירוקה כחולה), המציג את דומא וברנר יחד, באנגלית, בשיר שמעניק יותר דגש לגיטרות באלבום מבוסס אלקטרוניקה, וממשיך את הגישה הקוסמופוליטית והמעודכנת של כתיבת טקסטים כמעט מופשטים, מתאימים למטרו של פאריז ולהריסות גשר קרליבך בתל אביב.
להרכב הישראלי-צרפתי יש עוד דרך ארוכה כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בו. אבל , לאחר שאמרתי זאת, אין ספק שמדובר באלבום שנהניתי להקשיב לו, לזרום על משבי הרוח הקרירים אל העולם היומיומי, ולזכור עד כמה חזק ועוצמתי היה עידן סוף האייטיז באינדי האלקטרוני וכמה טוב שהוא חזר לאופנה.