כותרות האתמול: 4 בדצמבר, 1985

מני בגר פרגן לעצמו מתנה ליום הולדתו ה-63 , אתמול: סינגל, צדק מופלא, מתוך אלבום חדש שייצא בקרוב. בגר כתב והלחין את השיר בהשראת המחאה החברתית של קיץ 2015 .
לפני 31 שנה, בראיון ללהיטון, סיפר בגר על חייו הקשים של הרוקר הישראלי, המתקשה להתפרנס מהמוזיקה שלו (הוא עצמו מכר בגדי עור ולאחר מכן היה נהג הסעות). הדברים נראים נכונים גם כיום. "אם הייתי הולך על חומר מזרחי או דברים יותר מסחריים, יכול להיות שהייתי מתפרנס בכיף. אבל אני מתעקש על הדרך שלי, אז אין עבודה. עד לפני שנה דווקא הייתה, ולא רעה. כיום, הרוק בארץ נמצא במצב של מגננה. אבל אני לא מוכן להופיע רק עם גיטרה או עם פלייבק".
בגר, יוצא להקת גן עדן, שהאלבום שלה, שנחשב לתקליט אספנים מבוקש ויצא שוב בשנה שעברה, בגרסת ויניל, הוחתם בחברת סי.בי.אס (כיום חלק מאימפריית יונייטד קינג), ב-1980 . בטלוויזיה, בשישי בערב, ביומן של הערוץ הראשון, רייטינג עד השמיים (לא שמישהו אז השתמש במושג רייטינג), שודרה כתבה על הדרך שבה יוצרים ומשווקים כוכב רוק ישראלי. "הוא אפילו לובש את הג'ינס שלו כמו כוכב רוק", אמר אז בהתלהבות רוני בראון, מבכירי חברת התקליטים. האלבום הראשון, רוק תל אביב, נשמע ביוגרפי, עם שירים כלעולם לא מאוחר לרוקנרול ואמא יש לי להקה. יותר מכולם הצליח זה היה ביתי. אבל למרבה האירוניה היה זה דווקא שיר ששר עם גלי עטרי, דואט פרידה, פאואר-פופ במיטבו שהופיע רק באלבומה, קח אותי הביתה (1981 ), שנותר עד היום כלהיטו הגדול ביותר.

הנפילה באה עם האלבום השני, עוד מילה לפני שאת הולכת, שהופק בלונדון, בתקציב גבוה, אך נמכר פחות מדי לטעמה של סי.בי.אס. מהאלבום הזה נותרו בעיקר הולך למערב ורוצה להיות נגן. בגר שוחרר מהחוזה והקליט בהפקה עצמית את האלבום השלישי שלו, הייתי בגן עדן, שם רב-משמעות, קצת ציני, קצת נוסטלגי. את האלבום הפיצה הליקון, החברה החדשה שהקים רוני בראון. האלבום כלל את שיר השחרור ועוד פיסת ביוגרפיה: איסטנבול (עיר הולדתו). בין הנגנים באלבום הזה, אגב, היו חבריו מלהקת גן עדן: הקלידן דורון פיקר, המתופף מישל עמר והבסיסט מיקי גל. גם אחיו, אלברט בגר, ניגן בחליל.
"אני חושב שכאשר שומעים שיר שלי ברדיו, גם אם הקריין אינו מזכיר את השם מני בגר, אי אפשר לטעות", אמר אז. נכון גם היום.

https://www.youtube.com/watch?v=CqoSev3dvLk